<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין רפ"ב</h1>
<h2>דף ב.</h2>
והמצוה הרפ"ב היא שהזהיר השופט שלא לנטות אחרי רבים כשתהיה התוספת איש אחד לבד. וביאור זה כי כשתהיה המחלוקת בין הדיינין בחוטא ואמרו קצתם שהוא חייב מיתה ואמרו קצתם שאינו חייב מיתה והיו המחייבים יותר מן המזכים במניין איש אחד הנה אינו מותר להמית החוטא ההוא. והזהיר האל הדיין מהמית אותו עד שיהיו המחייבים יותר מן המזכים שנים והוא אמרו (משפטים כ"ג) לא תהיה אחרי רבים לרעות. כלומר שלא תמשך אחר אי זה רוב שקרה בגמר משפט מות, וזה הוא ענין יחודו לרעות. ולשון מכילתא (דרשב"י) אחד עשר מזכים ושנים עשר מחייבים שומע אני יהא חייב תלמוד לומר לא תהיה אחרי רבים לרעות. ושם אמרו הטותך לטובה על פי אחד ולרעה על פי שנים. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ברביעי ממסכת סנהדרין (ל"ב.).
<h2>דף לב.</h2>
והמצוה הרפ"ב היא שהזהיר השופט שלא לנטות אחרי רבים כשתהיה התוספת איש אחד לבד. וביאור זה כי כשתהיה המחלוקת בין הדיינין בחוטא ואמרו קצתם שהוא חייב מיתה ואמרו קצתם שאינו חייב מיתה והיו המחייבים יותר מן המזכים במניין איש אחד הנה אינו מותר להמית החוטא ההוא. והזהיר האל הדיין מהמית אותו עד שיהיו המחייבים יותר מן המזכים שנים והוא אמרו (משפטים כ"ג) לא תהיה אחרי רבים לרעות. כלומר שלא תמשך אחר אי זה רוב שקרה בגמר משפט מות, וזה הוא ענין יחודו לרעות. ולשון מכילתא (דרשב"י) אחד עשר מזכים ושנים עשר מחייבים שומע אני יהא חייב תלמוד לומר לא תהיה אחרי רבים לרעות. ושם אמרו הטותך לטובה על פי אחד ולרעה על פי שנים. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ברביעי ממסכת סנהדרין (ל"ב.).
